[דוד טרטקובר הוא חבר שלי. עוד לפני שנהיינו חברים, הוא היה מורה שלי בבצלאל, ועוד לפני כן - וגם תוך כדי וגם עכשיו - הוא היה ועודנו המעצב הגרפי הישראלי הבולט והחשוב ביותר שצמח לנו כאן, ממש כמו שיחי הצבר המלווים את עבודתו זה עשרות שנים. לאורך החברות שלנו עשינו המון דברים משותפים, והישגים רבים שהגעתי אליהם הם בזכותו, או באשמתו, תלוי איך מסתכלים על זה. לאורך השנים גם כתבתי עליו כמה דברים. ארבע פעמים ליתר דיוק - את כריכת הספר שלו, שני טקסטים לספר עצמו, ופוסט פייסבוק אחד לרגל פתיחת התערוכה שלו במוזיאון ת״א, ביוני 2016. הנה הטקסטים.]

טרטקובר 1

בהתייחסות מאוחרת לכרזת שנה טובה שעשה לכבוד שנת תשנ”ו, בספטמבר 1995, כרזה עליה מופיע צילום ריאליסטי של אקדח מגנום מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית, אמר טרטקובר כי מעצב טוב חש משהו ביחס למרחב בו הוא חי ופועל, וכי אינטואיציה זו שלו מתפרשת לעיתים כנבואית לאור המאורעות הבאים אחריה

לאורך כל שנות ילדותי ונעורי, בהגיע חג הפורים, נמצא מידי שנה חוכמולוג שהופיע בבוקר לבית הספר, עטוף מכף רגל ועד ראש בעמודי השער של עיתון ‘דבר’ ואוחז בידיו ראשי שום אחדים, ולשאלת הסובבים למה התחפש, היה משיב כשהבעת ניצחון נסוכה על פניו – ל’שום-דבר’.

כמו קולנוע רקס הירושלמי בשירו של יוסי בנאי ‘אני וסימון ומואיז הקטן’, גם עיתון דבר כבר לא קיים, ואת השום אנו מייבאים מסין. אבל חג פורים עדיין נותר אחד המאפיינים הבולטים ביותר של ילדות ישראלית, והתכונה לקראת החג בשבועות הקודמים לו – ועימה גם המאמץ והתחרות הכרוכים במציאת רעיון טוב לתחפושת ובהכנות למימושה – אלה לא נפגמו כלל גם עם חלוף השנים.

tarta_purim

אינני יודע מיהו הילד המופיע במרכז הצילום שבעמודים 90-91, אוחז בידו מברשת גדולה ולגופו תלוייה ערימת פוסטרים מגולגלים מזה וקופסה עגולה, מלאה בדבק מן הסתם, מזה. אבל מן הכתוב שם למטה, מתחת לתמונה, אנחנו למדים כי בתוככי לוח המודעות עצמו חבוי טרטקובר הילד, בגיל 10.

tarta61

בהתייחסות מאוחרת לכרזת שנה טובה שעשה לכבוד שנת תשנ”ו, בספטמבר 1995, כרזה עליה מופיע צילום ריאליסטי של אקדח מגנום מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית (עמ’ 256-257), אמר טרטקובר כי מעצב טוב חש משהו ביחס למרחב בו הוא חי ופועל, וכי אינטואיציה זו שלו מתפרשת לעיתים כנבואית לאור המאורעות הבאים אחריה. מוצאי שבת אחד, כחמישים יום לאחר שעיצב את הכרזה ההיא, קיפחו שלוש יריות אקדח בכיכר מלכי ישראל את חייו של ראש הממשלה יצחק רבין בתום עצרת התמיכה בתהליך השלום אותו הנהיג. טרטה נפנף כמובן בביטול את עניין הידעונות והסביר שהפוסטר נעשה כתגובה להלך רוח כולל של אלימות גואה במרחב המקומי, אך אם בתחושת הבטן ההיא שלו יש להעיד במשהו על סך התכונות המקיימות את מי שהוא, הרי שההחלטה שלקח בפורים של 1954, בגיל עשר, להתחפש ללוח מודעות יכולה לשמש כטיעון יסוד בויכוח על האפשרות של חיזוי העתיד.

ולא סתם לוח מודעות. הביטו בכרזה המודבקת בחלקו העליון – “למד מקצוע” למעלה, ידיים אוחזות בפטיש במרכז, וההבטחה “שכר טוב, תפקיד מעניין” חותמת אותה בחלקה התחתון. תחושת שליחות עשוייה בתמהיל מדוייק של סוציאליזם וציונות, שתי האידאולוגיות המרכזיות עליהן צמחו טרטה ובני דורו. וכתשובה לכך, בחלקו התחתון של לוח המודעות הפורימי הזה, מופיעה הכותרת “אתה מספר לי?!”. הנה הקוטב השני, המאוחר יותר, המפוכח, של ההוויה הישראלית.

פניו הנחבאים מאחורי לוח מודעות של טרטקובר הילד מביטים אל העתיד. כמו ילד טוב ירושלים אימץ את המלצת התנועה ללמוד מקצוע וכמו מעצב טוב סימן כבר בגיל עשר שאמנם הוא רוצה שיביטו עליו כל הזמן, אבל לא כדי שיראו אותו עצמו, אלא כדי שיראו את מה שיש לו לומר.

רק צילום הילדות האחר שלו כאן בספר, זה של כיתה א’ (עמ’ 260-261), מאפיל במשהו על תפיסת העולם המגובשת של הילד בן העשר שיודע מה הוא רוצה להיות. כאן הוא כמעט יוצא אל מחוץ לתמונה, קיצוני מימין בשורה הקדמית. ובשעה שכולם שמחים אל המצלמה הוא מפנה ראש, מחפש את העתיד שלנו אי שם מאחור.

הקולר הכחול - בלו קולר - בלוג
הקולר הכחול - בלו קולר - צור קשר
הקולר הכחול - בלו קולר - עמוד הבית
הקולר הכחול - בלו קולר - עבודות
הקולר הכחול - בלו קולר - אודות